מה כבר צריך להיות באוכל במסעדה? שיהיה טעים ונחמד בפה. באמת, אנחנו לא גרידים. לא מנת מישלן. אחרי הביקור שלנו בCCK Buffet הבנו שצריך להעריך כל ארוחה כאילו מדובר בסעודה האחרונה. איפה לא לאכול בלונדון? כתבה שנייה בסדרה.
פרולוג
קחו נשימה ארוכה, תצטיידו בשקית הקאה ותקשיבו לסיפור מהחיים. נתחיל מהמיקום המצוין שזה אולי הדבר היחיד שאפשר לומר לחיוב על המסעדה. בלב הסוהו 17 Wardour Street, London) W1D 6PJ). מזנון סיני שאמור לספק מה שאוכל סיני מספק. מבחוץ מופיעה פרסומת אלקטרונית מרצדת חביבה, עם אוכל טעים ומפתה. אמרנו לעצמנו "ניכנס, מה כבר יכול להיות?".
הנאים הדיירים בעיניך?
זה היה יום יחסית חם בממלכה הלונדונית, ושאלנו את המארח בכניסה אם יש מיזוג אוויר. הוא אמר "כן" באנגלית רצוצה עם מבטא סיני כבד, אבל לקח לנו כמה דקות לגלות שאין ולא יהיה מיזוג.
בכניסה אל המקום תרגישו תוך שניות את השטיחים הדביקים גם עם נעלי סטופקס של כדורגלן זה כנראה היה עדיין מגעיל לכם. המקום מלוכלך ברמה שקשה לתיאור. אין מפות על השולחן, המושבים של הכיסאות קרועים. אני ואשתי ביקשנו שיחליפו לנו את הצלחת שלוש פעמים ועדיין לא זכינו לצלחות נקיות. כאילו מדובר היה בקולחוז סיני בתקופה החקלאית של סין, אף אחד מאנשי הצוות לא ידע אנגלית ברמה סבירה.
ברווז צולע
התפריט היה ממש מצומצם: אין ברווז, אצות או פנקייק. בחרנו ללכת על עוף ואורז מטוגן שמכסה אותם שעועית שחורה. העוף היה סביר. בהמשך אכלנו טוסט שטפטף שמן והרגיש כמו לבלוע בקבוק של קנולה, איכשהו הוא אפילו לא היה פריך אלא נוקשה כמו כביש אספלט. לא הייתי לוקח את זוג השרקנים הביתי שלי לאכול את הירקות שהגיעו במצב של חצי ריקבון. מוגלה יצא מהתפוזים שהופיעו כמו פצע שלא נקרש. הגלידה שהזמנו נמסה בזמן שחיכינו לכפיות במשך דקות ארוכות, כששום מלצר לא יכול היה להיות מנומס ולהביא לנו גלידה חדשה. הטעם היה איום. מאסטרפיס של זוועה.
דפקו אותנו!
במרכז המסעדה עגלת ניקיון שנראה שלא הייתה בשימוש בעשורים האחרונים. את המשקאות צריכים לקחת לבד אלא אם מדובר באלכוהול ואז תפונקו בהגשה. על החשבון בסוף כתוב "שלמו 10% דמי שירות), בלי "בבקשה" בלי "נשמח אם". על מה שילמנו דמי שירות למען השם? על מה? כך נהרס יום מקסים בלונדון.